תא (חי') 17415/04‏ ‏ חסן חילף נ' סהר ציון (הראל) חב' לביטוח בע"מ 
בתי המשפטבית משפט השלום חיפה .
בפני:כב' השופט מנחם רניאלתאריך:19/12/2007
בעניין:חסן חילףע"י ב"כ עו"דח. קינן ואח'התובע- נ  ג  ד -1. סהר ציון (הראל) חב' לביטוח בע"מ2. אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מע"י ב"כ עו"דמ. גולדבלט ואח'הנתבעותלסיכומים בטענות (2007-12-25): תא 17415/04 חסן חילף - ב"כ עו"ד חיים קינן נ' סהר חברה לביטוח בע"משופטים: מ. רניאל עו"ד: חיים קינןלכתב תביעה בטענות (2007-12-25): תא 17415/04 חסן חילף - ב"כ עו"ד חיים קינן נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מעו"ד: חיים קינןחקיקה שאוזכרה:חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971

                                                                   פסק דין 
התובע, יליד 15.2.1961, נפגע בתאונה ביום 30.8.99.התובע נפגע בצוואר ובגב. הוא נבדק בבית חולים בני ציון ושוחרר עם המלצה למנוחה וטיפול תרופתי. ביום 23.9.99 נבדק על ידי אורטופד ונמצאו כאבים בצוואר ובגב תחתון והגבלה בתנועות.התובע טוען שנבדק והתייעץ עם ד"ר אסעד נעום ממרפאת שפרעם שהמליץ לו על טיפולי מסג' בשמן זית כטיפול הטוב ביותר בכאבי גב. התובע העיד שמשך תקופה ארוכה ניסה לשכך כאביו לפי המלצת ד"ר נעום. ד"ר נעום הוזמן להעיד אך התובע ויתר על עדותו בסופו של דבר, ובחר להסתפק בתשובתו-- סוף עמוד 1 ---



















של פרופ' רופמן, המומחה מטעם בית המשפט, שהעיד כי לעיסוי בשמן זית, או כל שמן אחר, יש השפעה מטיבה. כלומר, באופן תיאורטי טיפול כזה יכול לעזור. השאלה היא אם במקרה זה נקט התובע דרך זו של טיפול.  אין ראיה לכך מלבד עדותו של התובע. למרות הוראות סעיף 17 לחוק זכויות החולה, ולמרות שנראה מתוך רישומיו של ד"ר נעום שהוא רשם את הטיפולים המומלצים כמו גם את מסקנותיו, לא רשם ד"ר נעום שהמליץ לתובע טיפול בעיסוי בשמן זית. אני דוחה את הטענה האפשרית שד"ר נעום התבייש לרשום שהמליץ על טיפול כה מיושן. הטיפול לגיטימי, ובשטח הרפואה המודרנית יש הבנה להקלה בכאב באמצעים מחוץ לעולם הרפואה. על כן, לא היה צריך להתבייש.  עובדה שגם פרופ' רופמן אישר את ההשפעה של הטיפול הזה, בלי שתיפגע יוקרתו. יתר על כן, כפי שמציין בצדק ב"כ הנתבעות, אין אדם מעסה את עצמו, ובמיוחד קשה לו לעסות את גבו. זאת אומרת שמלבד ד"ר נעום שהמליץ לפי הטענה, היה צריך להיות או איש או אישה שביצעו את ההמלצה. התובע לא מסר שם של מישהו כזה שעיסה אותו, והוא גם לא הובא לעדות. על כן, לא אומר שאיני מאמין לתובע. אומר שהתובע לא הביא כל סיוע לעדותו היחידה בענין זה לפי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, ועל כן אני דוחה את טענתו שלא הלך לטיפול במשך חמישה חודשים בגלל שטופל בשמן זית. מכל מקום, ביום 28.2.00 שב התובע ופנה למרפאת זבולון בטענה למגבלות וכאבים, והומלץ לו על טיפולים בשחיה ומשחות להקלת הכאבים. ביום 21.5.00 עבר התובע בדיקת CT שאותה מסכם פרופ' רופמן בכך שנמצאו מספר פריצות דיסק והומלץ על ניתוח. ביום 18.7.00 נמצא על ידי ד"ר כרכבי שהתובע עדיין סובל מכאבים ומהגבלה בצוואר ובגב. התובע החל לקבל טיפולים במרפאת כאב, עד 5.2.01. ביום 11.10.01 נבדק התובע על ידי ד"ר מרקוביץ משירות התעסוקה, שקבע שלתובע יש הגבלה בעמידה ממושכת, התכופפות, דחיפה הרמה או נשיאת משקל מעל 10 ק"ג. התובע המשיך בטיפולים עקב כאב. בבדיקה של ד"ר נעום מיום 5.1.06 נמצא שהתובע סובל מרגישות בשרירי הצוואר העליונים, רגישות פרובטברלית בגובה גבי עליון, רגישות של שרירי הכתף האחורי עם הגבלה בתנועות הכתף הימני והגבלה בסיבוב הראש והצוואר לצד ימין. אציין, כי הבאתי את הבדיקות האלה, ואת המסקנות של הרופאים האלה בבדיקותיהם, אבל קביעות רפואיות נעשות בתיקי תאונות דרכים בהתייחס לקביעת המומחה שמונה, כפי שעומת עם המסמכים הרפואיים. ביום 22.3.05 מיניתי את פרופ' רופמן כמומחה רפואי בתיק זה. הוא קבע בחוות הדעת מיום 28.6.05, שלא נותרה לתובע נכות צמיתה. בתשובה לשאלות הבהרה, אישר שסביר שהתובע יהיה באי כושר מלא לתקופה של כחצי שנה ועוד כחצי שנה עבודה עם הגבלה ששווה ל- 50% נכות. בחקירתו אישר גם את המלצת הרופא התעסוקתי.ואולם, התובע אינו מסתפק בקביעות המומחה, וטוען שיש לקבוע לו נכות צמיתה של 10%.א.         לפי דברי פרופ' רופמן בחקירתו, תסמינים חריפים של כאב יכולים להופיע בעתיד ולגרום גם הגבלה בתנועה, כי מדובר בגב בעייתי, ובמקרה של עבודה במאמץ או עבודה בניגוד להמלצת הרופא--- סוף עמוד 2 ---התעסוקתי, יכולה להיגרם דלקת שתגרום כאב והגבלה בתנועה. כלומר, המצב הוא שתוך שמירה על המגבלות אין הגבלה בתנועה ואין נכות. אם לא ישמרו על המגבלות, יש סיכוי טוב להגבלה בתנועה.ב.         המומחה לא מצא הגבלה בתנועות. הוא מצא "כאבים בתנועות", אשר לפי טענת התובע משמעותם הגבלה בתנועות. מנגד, העיד המומחה שהתובע הפסיק לנוע בעת כאב. פרופ' רופמן קבע שלא נותרה נכות אורטופדית קבועה שכן לא נמצאה פתולוגיה אורטופדית אובייקטיבית. לדבריו (עמ' 16 למעלה) מדידת התנועתיות היא אובייקטיבית. הכאב סובייקטיבי. כלומר מה שהוא אמר בעצם בחוות דעתו הוא שאין נכות משום שלא נמצאה הגבלה בתנועתיות. התובע טוען שנמצאו ממצאים הדמייתים אובייקטיבים, אבל המומחה הסביר זאת בכך שיש שינויים ניווניים המסבירים את כאביו. כפי שאני מבין מחקירתו את הסבריו של המומחה, השינויים אינם עקב הטראומה אלא עקב גילו של התובע. לכן הם אינם משנים את התמונה שלא נמצאו ממצאים המאששים את טענת התובע בדבר הגבלות תנועה המקנות נכות, ושאינם נובעים משינויים ניווניים. בגין ממצאים הדמייתים אין נכות אורטופדית, אלא יש לשייך אותם לאיזו שהיא הגבלה. המומחה העיד שהתובע ישב ישיבה זקופה עם ברכיים ישרות, ואפילו סטיה של 10 מעלות אין לה משמעות. התובע התכופף מבלי להפסיק בשל כאב עד לנורמה (עמ' 15 לפרוטוקול). איני רואה בכך שקיימים ממצאים הדמייתים סתירה כלשהי לדבריו של המומחה, שהסביר אותם והסביר למה התכוון כאשר אמר "אובייקטיבים".ג.          התובע טוען שאין לקבל את מסקנתו של המומחה שלא ניתן לקבוע אם הכאבים העזים שחש התובע נובעים מפריצות דיסק ומשינויים הנובעים מהתאונה או משינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה. לטענת התובע, בצלומים מיד לאחר התאונה לא היו כל שינויים ניווניים וביום 28.2.00 היו מעט שינויים ניווניים, והמומחה אישר שבאיזור פריצת הדיסק יש תהליך מואץ של שינויים ניווניים, ולכן מבקש להסיק שהשינויים הניווניים הם תוצאה של פריצות הדיסק עקב התאונה. זה המקום לדחות את טענתו של התובע, כאילו על האורטופד להסתמך על הפיענוח של רנטגנולוג ולא לפענח בעצמו את הצילומים, מכיוון שאינו מומחה לכך. אין חלוקה חדה בין המקצועות, וחלק מהמקצועות חופפים זה את זה. במיוחד הדברים אמורים כאשר מקצוע אחד מסתמך הרבה על מקצוע אחר. חלק מהכשרתו של אורטופד היא קריאת צילומי רנטגן, ומצופה ממנו לבדוק את צילומי הרנטגן בעצמו, כפי שמצופה מרופא עיניים לבדוק ראייה בעצמו לצורך טיפולו ולא להסתמך על בדיקת אופטומטריסט, למרות שזה מקצועו. מכל מקום, איני סבור שיש הבדל רב בין דברי פרופ' רופמן לדברי הרנטגנולוג. גם פרופ' רופמן מציין את הבדיקה מיום 28.2.00 "כמעט שינויים ניווניים" ואת הבדיקה ממאי 2000 כשינויים ניווניים. אילו צדק התובע בטענתו שבצילומי הרנטגן מייד לאחר התאונה לא היו שינויים ניווניים, הייתי מקבל את דבריו בשתי ידיים וקובע שהשינויים נובעים מהתאונה. המומחה לא התייחס כלל לצילומים מייד לאחר התאונה, ואלו לא הוצגו גם במסגרת ההוכחות. ההתייחסות היחידה אליהם היא זו המופיעה בתעודת חדר המיון מיום 30.8.99. לא נאמר שהתוצאה היא "ב.מ.פ." כדברי התובע. נאמר "אין עדות לממצא טראומתי חריף". זה ניסוח שיכול לקיים גם את הממצא שהיו שינויים ניווניים, שאינם ממצא טראומתי חריף.  על כן, לא ניתן להסיק מכך דבר. מנגד, כשאלות ב"כ התובע בחקירה, שיא השינויים הוא לאחר שנתיים בדרך כלל. אם במאי 2000 היו השינויים בשיאם, או קרוב לשיאם, אף אם יש שינויים מואצים יותר עקב פריצת הדיסק,--- סוף עמוד 3 ---אפשר שהם נובעים ממה שאירע יותר מחצי שנה לפני כן, ולא ממה שאירע חצי שנה לפני כן. אני מאמץ איפוא את דברי המומחה, שלפיהם אפשר שהשינויים נובעים מטראומה ואפשר שלא, אבל סביר יותר שלא, וגם אם כפות המאזניים מעוינות, עדיין התובע לא עמד בנטל ההוכחה.ד.         העובדה שהתובע לא התלונן על כאבי גב לפני התאונה אין לה משמעות, משום שכפי שהעיד המומחה בעמ' 20, חלקים נכבדים באוכלוסיה בגילו של התובע בעת התאונה מתהלכים עם שינויים ניווניים ולא מתלוננים על שום כאב. העדר תלונות לפני התאונה לא יוצר איפוא קשר סיבתי בין השינויים הניווניים לבין התאונה.לפיכך, אני מאמץ את קביעת המומחה פרופ' רופמן, שלא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה עקב התאונה.אשר לנכות התיפקודית, הדברים שונים. המומחה אישר שיש לתובע גב בעייתי עקב התאונה, וכי במקרה של מאמץ ואי עמידה בהגבלות שהטיל עליו הרופא התעסוקתי, יש סיכוי טוב לכאבים שיגרמו הגבלות בתנועה. התובע הוא פועל בנין במקצועו, ואין לו שום השכלה שתוביל אותו למקצוע אחר. ברור שפועל בנין שאינו יכול להתכופף, לעמוד בצורה ממושכת, לדחוף, ולהרים משקל של מעל 10 ק"ג, הוא פועל שלא יעסיקו אותו. לפיכך, אני קובע לתובע נכות תיפקודית של 10%, נוסף על נכות של 100% לחצי שנה ועוד 50% לחצי שנה, כפי שאישר המומחה, שדינה לפועל בנין כאי כושר מלא. הנתבעות טוענות שלא נגרמו לתובע הפסדי שכר כלל מכיוון שלא עבד 10 חודשים לפני התאונה ולמרות שנקבע ביום 5.2.01 "מרגיש מצויין ללא טיפול, משוחרר", לא החל לעבוד אלא באפריל 2004. לכן, נטען שמדובר בתובע שאינו עובד אלא חי מהבטחת הכנסה, ולא השתכר למחייתו מעבודה מסודרת. אני דוחה טענה זו. הפיצוי ניתן על אבדן כושר ההשתכרות. ברור שהיה לתובע כושר השתכרות, והוא אבד במידה זו או אחרת עקב התאונה. על כן הוא זכאי לפיצוי. עם זאת, יש להביא בחשבון לא רק את כושר ההשתכרות אלא גם את רצון ההשתכרות, אשר התובע לא הוכיח שהוא ניחן בו. על כן, מן הראוי לפסוק לאחר אי הכושר המלא פיצוי עבור ראש נזק זה באופן גלובלי ולא לפי חישוב. מפיצוי זה יש לנכות את קצבת הבטחת הכנסה למועדים שבהם הוא מפוצה על אי כושר עבודה מלא, אבל לפי הראיות שבפני, לא קיבל הבטחת  הכנסה בשנה שלאחר התאונה. התובע טוען שבסיס השכר שלו הוא 4,000 ₪ נטו. לא מצאתי בסיס לכך. לפי שכרו האחרון באוגוסט 1998, הוא קיבל נטו של 2,825 ₪. בחישוב הצמדה להיום הסכום מגיע ל- 3,435 ₪. לפיכך, זה יהיה בסיס השכר. אני דוחה את הטענה שהתובע היה צפוי להתקדם בשכרו. עובדה היא שבמשך 17 שנות עבודתו כפועל בנין לא התקדם. לא סביר שדווקא ב- 17 השנה שבהן היה צעיר לא התקדם, אבל בשנים שלאחר מכן, כאשר הוא מזדקן, ולא עובד עוד כפועל בנין באותה עוצמה, ללא קשר לתאונה, יתקדם. על כן, לא אקח בחשבון התקדמות כלשהי בשכרו של התובע.--- סוף עמוד 4 ---התובע טוען שנגרמו לו הוצאות רפואיות רבות ונסיעות לבדיקות וטיפולים. התובע לא המציא שום ראיה על כך והסתפק בנקיבת סכום של 25,000 ₪. זאת, מבלי להתיחס כלל לשאלה מה נמצא בסל השירותים הרפואיים שניתן על ידי קופת חולים ומה אינו נמצא. עיינתי בתעודות הרפואיות ובטיפולים שעשה התובע, והגעתי למסקנה שיש לפסוק לתובע בשל הוצאות רפואיות ונסיעות סכום גלובלי של 1,500 ₪ נכון להיום.התובע טען גם לעזרת צד ג'. לא הובאה שום ראיה לעזרת צד ג'. התובע אינו מוגבל בלבוש, בהכנת אוכל, בטיפול בעצמו. התובע אף לא אמר בתצהירו שנזקק אי פעם לעזרת צד ג', כל שכן שלא אמר ששילם סכום כלשהו בשל כך. לפכך אני דוחה את התביעה לעזרת צד ג'.אשר לכאב וסבל, בהתחשב בכאביו של התובע ובטיפולים שעבר, לאחר שהבאתי בחשבון את האפשרות היותר סבירה שרוב כאביו נובעים משינויים ניווניים, הרי במשך שנה לפחות סבל מכאבים והגבלות, ואם לא ישמור על ההגבלות שניתנו עקב פריצות הדיסק יסבול מכאבים נוספים, אני פוסק לתובע בגין כאב וסבל 15,000 ₪ נכון להיום.הנתבעות טענו שיש לנכות מהפיצוי את שכר המומחה שקבע שאין נכות. אכן, המומחה קבע שאין נכות, אך מאידך קבע נכות זמנית ואישר הגבלות. לפיכך, אני קובע שעל התובע לשאת ב- 2,000 ש"ח משכר המומחה. חישוב נזקיו של התובע הוא איפוא כדלקמן:כאב וסבל                                                          15,000 ₪הוצאות רפואיות ונסיעות                                    1,500 ₪אבדן כושר השתכרות מלא 1.9.99- 30.8.00          41,220 ₪אבדן 10% כושר השתכרות עד גיל 67                  35,000 ₪ניכוי  שכר מומחה                                             2,000 ₪ -סה"כ                                                                90,720 ₪512937154678313
על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע 90,720 ₪ בצירוף אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד 11,794 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה אם לא ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 512937154678313המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים--- סוף עמוד  5 ---מנחם רניאל 54678313-17415/04.
ניתן היום י' בטבת, תשס"ח (19 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.מנחם רניאל, שופט